עיר הקרח והקור / מאת רונן רוסינוב (יא2)

מי המקדים לכת בדרכי הקרח, הוא הייפול ראשון.

מי הרוצה ללכת במנהרות לא יעז לראות עוד אור יום.

אך אין הוא האדם,שנותר ללא דם,לשבת לבדו בצפון.            

לבד במנהרות הארוכות, היה זהו יום ארוך על צרס. מותש וארור, הוא הלך בעגמות בניסיון לא לתת לקור להגיע ללבבות אך בסופו של דבר הוא נכנע ונאלץ להיעצר. 

הנער הוציא מכיסו את הטלפון שלו - מכשיר תקשורת קטן ועבה עליו מסך קשיח ומעטפת קשיחה אף יותר.

על המסך התנוססו מספר חלונות – מרביתם קשורה בלימודיו, ואחד אפור וחלק ועליו מספר תיבות טקסט מרובעות אשר בהן אינפורמציה מפורטת לגבי קבצים אשר המכשיר מעבד בזה הרגע. הוא צפה בנגזרת המסך במשך דקות ארוכות – רק מנסה לאזן את תודעתו. לפתע הוא מצא קטע טקסט שהעסיק אותו: "אני יודע שהינך קורא את זה."המילים תפסו אותו בחוסר צפיון, שנקטע במהירות עם תוספת של עוד קטע:           "אין לך טעם לבהות במסך. החל איתי שיחה דו-צדדית בנקודה: Qhttps://awxzwmxw&8/18119114893721873 

"המילים הפתיעו אותו -כמו גם השימוש בפרוטוקול כה מיושן, בפרט ממי שפרץ למכשירו. הוא תמה אם הוא חולם, אך צביטה מהירה בכף היד הורתה כנגד זאת.

הוא סגר את שאר החלוניות ופתח אחת חדשה; סמל אדום של סכין נעוצה בבצל הביט בו מבעד למסך. בחיפזון הוא העתיק את כתובת השיחה לתיבה שבראשו של המסך וציפה בפחד לקבלת מענה.

בבוא העת נגלה לפניו עמוד כמעט ריק: שורת טקסט יחידה עמדה בראשו ושדה מענה אחד מתחתיה. השורה קראה: "בוקר אור."

הוא תהה לרגע על האירוניה שבנאמר. אכן היה זהו הבוקר הקוטבי, אם כי הוא החל לפני מספר ימים. בלית ברירה הוא נאלץ להשיב: "בוקר אור גם לך. התהיה מנומס ותאמר לי מי אתה?"

כמעט במיידיות הופיעה תשובה. צרס לא האמין למראה עיניו – אין אדם המסוגל לנתח ולענות כה מהר על טקסט מאורך זה, שכן חייבת פעולה זו להיות אוטומטית. אך שמישהו יפרוץ כל כך עמוק אל תוך מערכו בצורה אוטומטית לגמרי לא היה דבר שהוא יכל להעלות על הדעת. העמוד דיבר:"הינני מצטער אך איני אוכל לעשות זאת. אני גם ממליץ בחום שלא תשאל בזאת את שוטפי; אין הם מרוצים משאלות שכאלו. עם זאת, הינך בטח צמא לדעת מהי הסיבה שאנו מדברים כאן. "הוא ניסה לחפש רמז למה שקורה בעמוד מאחורי הקלעים, אך לאחר מספר ניסיונות כושלים חיפושיו נקטעו: "דיי לך להביט במכניזם מאחורי הדף. לא תמצא מה בכך בכל מקרה.

אנו רוצים שתעשה בשבילנו טובה קטנה.פרוץ למשרדי זוטאר. הורד ממערכם את אובייקט #8893 והחזר אותו אלינו."צרס השיב והקליד :"ומה אקבל בתמורה למעשה פזיז שכזה?" אמנם הוא ידע שאין בכוחו להתמקח, אם יש להם גישה למכשירו האישי, יש להם גישה לכל השאר. ולו לא היה אף רמז לגבי מי אנשים אלו היו.המסך ענה לו מידית: "תווכך לדעת שחייך בידינו. בהצלחה."ועם זאת העמוד נסגר מעצמו, והוא נותר להביט בפרצופו על מסך שחור. הוא לא יכל להאמין שבן רגע הוא נהפך לקורבן של סחיטה, אך רגליו כבר החלו לנוע מעצמן – אל משרדי זוטאר.