רצח רבין / מאת ולריה נסייב (יב8)

יום הזיכרון ליצחק רבין הוא יום כואב למדינה כולה. ביום זה כולנו מנציחים את זכרו של ראש הממשלה שבאותו יום טראגי, כאשר  הסתיימה עצרת התמיכה "כן לשלום, לא לאלימות" צעד לעבר רכבו וברגע נשמעו שלוש יריות.

יריות אלו לקחו מהמדינה שלנו ראש ממשלה דגול. להנציח את זכרו בדרך הכי טובה שאפשר זה המעט שהמדינה ואנחנו, האזרחים יכולים  לעשות בשבילו. על מנת לעשות זאת בצורה הטובה ביותר, ביום זה מתקיימים טקסים ברחבי המדינה, מעבירים שיעורים בבתי הספר בהם מספרים מי היה יצחק רבין, מה השיג בחייו ואת הסיפור הטראגי אשר בעקבותיו הלך לעולמו.

אני מכבדת את היום הזה, מכיוון שאני מבינה את המשמעות של היום הזה ואת חשיבותו. אולי לא ראיתי במו עיניי את מה שהוא עשה ואיך כל המדינה התאבלה על לכתו, אבל רק ממה שסיפרו לנו בשיעורים ובטקסים הבנתי שהוא בן אדם טוב שרצה בטובת המדינה שלנו. הוא עשה כל מה שביכולתו על מנת לעזור למדינה ולאזרחיה. רבין עשה המון דברים בחייו, במלחמת העולם השנייה הצטרף לפלמ"ח, בשנת 1963 מונה לרמטכ"ל השביעי של מדינת ישראל, במלחמת ששת הימים פיקד על ניצחון מרשים שהביא בין השאר לאיחוד ירושלים! כל זה, זה חלק מועט מכל ההישגים של רבין ומה שעשה במהלך חייו. על מנת שזכרו ישמר לעוד שנים רבות, צריך להמשיך ולקיים את יום הזיכרון, לדבר עליו ולספר על מעשיו לדורות הבאים. ובכך לא נשכח את מי שהיה ומה שעשה, וגם מה היא הדרך הלא לגיטימית לפתרון שנאה.